חן סימה אלזם עקצה את הגרוש והגישה הליכי חדלפ

לפנינו פסק דין הממחיש כיצד הטייטל של “אישה גרושה” פותח את שערי הרחמים בכל בתי המשפט, כולל בתי משפט לפושטי רגל, ואוטומטית כל השופטים באים לקראת “האישה הגרושה” ושונאים את הגבר הגרוש.

הערעור הוא על החלטה בתיק חדל”פ 67020-06-20 אלזם ממונה על חדלו ת פירעון שנתנה השופטת קרן וישינסקי בבית משפט השלום בראשלצ.  השופטת בערעור היא מירב בן ארי, פנימאצית ידועה.

הגרושה נכנסה להליכי חדלות פירעון והיא חייבת לגרוש 93,000 ש”ח.  השופטת בכוונה לא אומרת למה היא חייבת.  האם זה החזר מזונות שעשקה אותו או החזר כסף שגנבה מנו לא ידוע.

סך הכול חובותיה 260,000 ש”ח (בעיגול):  בנק הפועלים: 118,603 ₪, המערער: כ- 93,000 ₪, חובות אשראי לשני נושים בסכום של כ- 47,000 ₪.  החוב לגרוש מר ברזני הוא 36% – יותר משליש כלומר הוא נושה משמעותי.

בתמונה  הגרושה המסכנה חן סימה אלזם התחתנה בשנית ב 30/5/2022.  כסף לחתונה מפוארת היה לה. לדבריה “התחתנו בתאריך 31.05 בלה ריין
רוצה להמליץ על מקום ברמה הכי גבוהה שקיימת !!!  מנות הרמה הכי גבוהה שקיימת. שפע על השולחנות ללא הצלחה לאורך כל האירוע.  אין חצי דבר שהיה חסר בשולחנות!”.  איך היה לה כסף לחתונה ב”לה ריין” מפוארת, ובבית משפט היא מוצגת כמסכנה שבקושי מרוויחה 6,000 ש”ח?

 

חן סימה אלזם גרושה עוקצת עקצה הגרוש ב 95000 שח
חן סימה אלזם גרושה עוקצת עקצה הגרוש ב 95000 שח

 

 

חן סימה אלזם עקצה את הגרוש והגישה הליכי חדלפ
חן סימה אלזם עקצה את הגרוש והגישה הליכי חדלפ

 

 

חן סימה אלזם יצאה בזול מהליכי חדלפ
חן סימה אלזם יצאה בזול מהליכי חדלפ

דורון ערוסי מנהל מיוחד עושה ג’סטות לנשים גרושות

המנהל המיוחד דורון ערוסי היה להוט לסייע לגרושה “המסכנה” לצאת מהחובות והציע שהיא תשלם 48,000 ש”ח הסך חודשי של 1,000 שקל לחודש למשך 48 חודשים (18.5% מהחוב), אבל הגרוש הצליח לגרום לשופטת לשפר את תכנית הפרעון ל ל-66 חודשים (23% מהחוב) שבסופם תקבל החייבת הפטר.

 

דורון ערוסי מנהל מיוחד עושה ג'סטות לנשים גרושות
דורון ערוסי מנהל מיוחד עושה ג’סטות לנשים גרושות

 

הגרוש ברזני ערער וגם נאלץ להפקיד עירבון לערעור לא קטן של כמה אלפים.  אבל מירב בן ארי נפנה אותו ושיפדה אותו עם הוצאות של 6,000 ש”ח.  הוא הרי סך הכל פעל לטובת הנושים והקופה, לשפר את התשלומים ובכל זאת הפמינאצית מירב בן ארי שיפדה אותו עם הוצאות.

הגרוש ברזני טען שהיא לא ממצה כושר השתכרות (עובדת רק 115 שעות שווה ערך ל 3 שבועות בחודש), חיה עם בן זוג ולא הצהירה על הכנסות והוצאות של משק הבית עם הכנסת בן הזוג, קיבלה 50,000 ש,ח אבל הצהירה רק על 30,000 ש”ח ומכרה מכונית והמנהל המיוחד לא פעל לתפוס את פדיון מכירת הרכב.

השופטת מרב בן ארי: אישה גרושה היא אישה קדושה ואין להזיק לה

עכשיו ראו באיזו קלות עושה השופטת מירב בן ארי אקרובטיקה מתמטית כדי לנפנף את הגבר הגרוש, ובשום מקום לא מזכירה את שאלת תום הלב של האישה.  איך נוצרו החובות?  האם רימתה את בעלה?  האם רימתה את הבנקים?  האם פיזרה צ’ק ללא כיסוי?

 

 

יניב גיל בוגר מכללת נתניה מייצג נשים גרושות שגונבות את הבעל
יניב גיל בוגר מכללת נתניה מייצג נשים גרושות שגונבות את הבעל

עכשיו הבעל שצריך לשלם לה 2,500 ש”ח הוצאות חוסך לה 2.5 חודשי החזר תשלומים לקופה.

לסיום אנו לא מבינים מדוע השופטת וכמוה כולם לא מפרטת מה החוב למנהל המיוחד- הנאמן????  כמה הוא גובה?  האם 66 התלומים כולל גם את השכר טרחה של דורון ערוסי?

כי אם כן אז הנושים לא מקבלים 23% מהחוב אלא הרבה פחות……

 

מרב בן ארי שופטת מחוזי בלוד
מרב בן ארי שופטת מחוזי בלוד

להלן כתבה באתר פסק דין 24/7/2022:

הגרוש משה ברזני ערער על השיקום הכלכלי של גרושתו חן סימה אלזם -ונדחה: “הרקע אישי”

הגרוש משה ברזני, אחד מנושי החייבת חן סימה אלזם, טען שהיא מנצלת את הליך חדלות הפירעון לרעה ולא ממצה את כושר ההשתכרות. המחוזי קבע שתוכנית הפירעון סבירה ומאוזנת ואין הצדקה להתערב בה

בבית המשפט המחוזי בלוד נדחה לאחרונה ערעור על פסק דין שבמסגרתו ניתן הפטר מותנה לחייבת עם חובות בסך 259,098 שקל. המערער הוא בעלה לשעבר של החייבת ואחד מנושיה. הוא טען כי היא כלל לא מתאימה להליך חדלות פירעון ושאם הייתה נערכת לה חקירה כלכלית טובה יותר היה מתגלה שהחייבת מנצלת את ההליך לרעה ולא ממצה את כושר השתכרותה. השופטת מירב בן ארי פסקה כי תוכנית התשלומים נקבעה לאחר בדיקה יסודית של היכולת הכלכלית של החייבת והולמת את הנסיבות.

ההסתבכות הכלכלית של החייבת (28) החלה בשנת 2018 כאשר במסגרת הליך הגירושים ניתן נגדה פסק דין בו חויבה להשיב לבעלה לשעבר סכום של 88,000 שקל. לשםהיא נטלה כך הלוואות אך לא עמדה בהחזרים ולבסוף קרסה כלכלית.

בספטמבר 2020 ניתן בעניינה צו לפתיחת הליכים ואושרו נגדה תביעות חוב בסך 259,098 שקל, מתוכם כ-93,000 שקל לטובת בעלה לשעבר.

בפברואר השנה נקבעה לחייבת תוכנית לשיקום כלכלי. במסגרת פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בראשון לציון, נדחתה המלצת הממונה על ההליך לצו תשלומים של 1,000 שקל לחודש למשך 48 חודשים, והוחלט כי תקופת התשלומים תוארך ל-66 חודשים שבסופם תקבל החייבת הפטר.

בית המשפט ציין שסכום זה מגלם את כושר ההשתכרותה של החייבת שמגיע ל-6,000 שקל בחודש, תוך שדחה התנגדות שהגיש בעלה לשעבר של החייבת, שטען כי היא לא מתאימה להליך חדלות פירעון שכן אינה ממצה את כושר ההשתכרות ומנצלת את ההליך לרעה.

בערעור שהגיש באמצעות עוה”ד יצחק כהן סקלי ויערה קרן, הגרוש חזר על הטענות והוסיף כי לא בוצעה חקירה כלכלית מספיקה בעניינה של החייבת. לדבריו, טרם ההליך היא הייתה מקבלת משכורות גבוהות יותר והיא גם עזבה מקום עבודה אחרי 6 שנים כך שסביר להניח שקיבלה פיצויי פיטורים בסכום גבוה יותר מזה שעליו הצהירה בהליך (32,000 שקל).

החייבת טענה מנגד באמצעות עו”ד יניב גיל שהיא ממצאה את פוטנציאל השתכרותה ושמסרה במסגרת ההליך לנאמן את מלוא הפרטים על אודות מצבה הכלכלי, לרבות פיצויי הפיטורים שקיבלה. לטענתה, תוכנית הפירעון שנקבעה לה גבוהה מיכולתה הכלכלית, אך לא נפל כל פגם בהחלטה.

הממונה והנאמן סברו שאין בסיס משפטי או עובדתי להתערב בהחלטת בית המשפט ויש לדחות את הערעור.

נושים אחרים לא התנגדו

השופטת בן ארי דחתה את הערעור. היא קבעה שסכום פיצויי הפיטורים שקיבלה החייבת נבדק בהליך הקודם, ובכל מקרה מדובר בכספים שקיבלה לפני שההליך נפתח. החייבת אף הסבירה שבחלק מהסכום עשתה שימוש, לגיטימי, לקניית רכב ותיקונו.

גם טענת המערער לאי מימוש כושר השתכרות נדחתה. נקבע שעניין זה נבדק בהליך הקודם על ידי הנאמן שקבע כי משכורת של 5,000 שקל תואמת את נתוני החייבת שלא סיימה בגרות ואין לה תעודה מקצועית כלשהי.

השופטת הוסיפה כי החייבת הסכימה לתקופת תשלומים ארוכה מהקבוע בחוק מתוך רצון להתפשר ולהימנע ממחלוקות מיותרות.

מעבר לכך, בית משפט השלום התרשם שהתנגדות המערער נוגעת לרקע האישי בין בני הזוג לשעבר. השופטת ציינה כי זו גם ההתרשמות שלה, במיוחד לאור העובדה ששלושה נושים נוספית של החייבת לא הביעו התנגדות לתוכנית.

נקבע שתכנית הפירעון מאוזנת, סבירה והולמת את נתוני היחידה ונסיבות המקרה.

המערער חויב בהוצאות בסך 6,000 שקל.

  • ב”כ המערער: עו”ד יצחק כהן סקלי ועו”ד יערה קרן
  • ב”כ החייבת: עו”ד יניב גיל

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%A2%D7%A8%D7%A2%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%A6%D7%95-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%AA%D7%95-%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%97%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%A8%D7%A7%D7%A2-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99-%D7%95%D7%9C%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%A6%D7%93%D7%A7%D7%94#.Y4cv5hRBzIW

להלן פסק הדין:

בית המשפט המחוזי לוד
21562-04-22
20/07/2022
בפני השופטת:
מרב בן-ארי
– נגד –
המערער:
משה ברזני
עו”ד יצחק כהן סקלי ועו”ד יערה קרן
המשיבים:
1. חן סימה אלזם – באמצעות עו”ד יניב גיל
2. דורון ערוסי (הנאמן) בעצמו
3. ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב
פסק דין

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב’ השופטת ק. וישינסקי) מיום 6.2.22 בתיק חדל”פ 67020-06-20 במסגרתו ניתן למשיבה 1 (להלן: היחידה) צו לשיקום כלכלי ונדחתה התנגדות המערער (הנושה שם) למתן הצו (להלן: פסק הדין).

 

רקע

 

2.ביום 24.6.20 היחידה הגישה בקשה למתן צו פתיחת הליכים וביום 22.9.20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינה.

 

תביעות החוב שהוגשו נבדקו ואושרו בסכום של 259,098 ₪ (בנק הפועלים: 118,603 ₪, המערער: כ- 93,000 ₪, חובות אשראי לשני נושים בסכום של כ- 47,000 ₪).

 

3.היחידה ילידת שנת 1994, הייתה נשואה למערער, ובשנת 2017 השניים התגרשו. כיום היחידה מתגוררת עם בן זוגה בדירה שכורה (במהלך הדיון המערער מסר שהיא נישאה). ליחידה השכלה של 12 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות וכיום מועסקת כמזכירה במשרה מלאה בחברה העוסקת במכירת גופי תאורה.

 

4.לפי דו”ח הממונה שהוגש לתיק בית משפט קמא, עולה שהסתבכותה הכלכלית של היחידה החלה בשנת 2018 עם גירושיה, עת ניתן נגדה פסק דין לפיו היא חויבה להשיב למערער סכום של 88,000 ₪, כמו כן היא נטלה הלוואות ולא הצליחה לעמוד בהחזר החודשי בהעדר הכנסה מספקת, דבר שהביא לקריסתה הכלכלית.

 

עוד עולה מהדו”ח שהיחידה שיתפה פעולה בהליך, שפוטנציאל השתכרותה מגיע לסכום של כ- 6,000 ₪, אולם בדוחות החודשיים שהגישה לא השתקפה הכנסת בן זוגה הנוכחי.

 

ההמלצה בסוף הדו”ח הייתה לאשר תכנית פירעון בעניינה של היחידה, לפיה יינתן ליחידה הפטר מותנה כנגד תשלום סכום של 48,000 ₪ לקופת הכינוס ב- 48 תשלומים שווים ורצופים.

 

5.המערער הגיש התנגדות להצעת הממונה למתן צו שיקום כלכלי. המערער טען בין היתר, שהיחידה אינה מתאימה להליכי חדלות פירעון, שהיא מנצלת את ההליך לרעה באופן זה שאינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה בהיותה צעירה, ללא ילדים אשר עובדת כ- 115 שעות חודשיות בלבד, זאת בשים לב לכך שבעבר השתכרה בשכר העולה באלפי שקלים משכרה כיום. כמו כן, המערער הפנה לכך שהיחידה לא חשפה מידע על אודות הכנסותיו של בן זוגה כיום, על אף שהם מנהלים משק בית משותף. כמו כן, טען שסמוך להגשת בקשה למתן צו פתיחת הליכים, היחידה עזבה את מקום עבודתה בו עבדה משך שש שנים כך שיכול שקיבלה פיצויי פיטורין שלא ברור מה עלה בגורלם. עוד טען שיש לפדות את שווי הרכב שברשותה.

 

6.להתנגדות המערער הוגשו תגובות של היחידה ושל הנאמן. בתמצית, הנאמן הפנה לכך שצו שיקום כלכלי אמור לעמוד על 36 חודשים, אך הממונה האריך אותו ב- 12 חודשים, דבר המאזן את הנתונים השונים. היחידה התייחסה לטענות שונות של המערער לגופן.

 

פסק הדין של בית משפט קמא

 

7.לאחר קבלת תגובת היחידה והנאמן ולאחר שהתקיים דיון בנוכחות הצדדים, בית משפט קמא החליט לדחות את ההתנגדות, אולם מצא, בהמלצת הממונה והסכמת הצדדים, להעלות את סכום תכנית הפירעון לסך של 66,000 ₪, אשר לעמדת בית משפט קמא מגלם באופן ראוי את כושר השתכרותה של היחידה.

 

בית משפט קמא קבע, בין היתר, שהנושה היה מודע להליך חדלות הפירעון עוד מתחילתו, אולם לא הגיש בקשה כלשהי נתמכת באסמכתאות. כמו כן, גם לאחר שהוגשה ההתנגדות, היא לא נתמכה באסמכתאות כלשהן. בית משפט קמא סבר שמהדיון שהתקיים לפניו נוצר חשש שהמערער פועל מתוך אמוציות לנוכח הליך הגירושין שהתנהל בין הצדדים. כמו כן, קבע שהיחידה השיבה לטענות המערער בתגובתה באופן מספק, זאת גם בשים לב לכך שהנאמן שהינו גורם אובייקטיבי סבר אף הוא לאחר שבחן את התיק ותגובת היחידה שיש לאמץ את תכנית הפירעון המוסכמת.

 

 

טענות הצדדים בערעור

 

טענות המערער:

 

8.לטענת המערער בית משפט קמא טעה עת דחה את התנגדותו לתכנית הפירעון. לטענתו, לא בוצעה חקירה כלכלית מספקת בעניינה של היחידה. מתלושי השכר עולה שהיחידה מועסקת 18 ימי עבודה בחודש (כ- 115 שעות חודשיות) ומשתכרת סכום של 5,000 ₪ כך שהינה עובדת במשרה חלקית, אולם אין כל מניעה שתעבוד במשרה מלאה, כפי שעבדה עובר להליך פשיטת הרגל ואף השתכרה אלפי שקלים יותר. לטענתו היחידה הגישה דוחות דו חודשיים “מהונדסים” אשר הנטען בהם אינו תואם לאסמכתאות שצורפו. כמו כן, חלק מההוצאות שנרשמו לא מגובים באסמכתה כלשהי. מכאן שהיחידה לא גילתה את מלוא הנתונים הכלכליים הנדרשים כמתחייב בהליך מסוג זה (לא המציאה תלושי שכר לשנים 2017-2019, תלוש גמר חשבון, אסמכתאות לרכישת הרכב ותיקונו, תדפיס חשבון בנק, נתוני הכנסת בן זוגה ודוחות חודשיים מגובים באסמכתאות) ולא נערכה לה חקירה כלכלית ממצה ויסודית. תכנית הפירעון שנקבעה בעניינה נקבעה בערכי מינימום ללא כל הצדקה.

 

9.זאת ועוד, מתצהיר היחידה עולה שהיא הועסקה משך שבע שנים במקום עבודה אחר בו השתכרה כ- 8,000 ₪ והיא פוטרה מעבודתה. לפיכך, לטענת המערער, סכום הפיצויים לו היא זכאית גבוה יותר מ- 32,000 ₪ עליו היא הצהירה. המערער טען שבנסיבות אלה על הנאמן היה לבחון עם מעסיקה הקודם מה סכום הפיצויים שהגיע ליחידה ולפעול לצורך מימוש מלוא הסכום לקופת הכינוס. לטענתו, תשובותיה של היחידה ביחס לשימוש שעשתה בכספי הפיצויים עובר לפתיחת הליך לא הייתה מספקת ולא נתמכה באסמכתאות ועל הנאמן היה לבחון תשובותיה.

 

10.כמו כן, לטענת המערער היחידה לא גילתה האם הייתה זכאית לדמי אבטלה. בנוסף, המערער הפנה לכך שכיום היחידה בחסות הליך חדלות פירעון שיפרה את מצבה הכלכלי, באופן זה שהיא מתגוררת בדירה שכורה עם בן זוגה, בעוד שעובר להליך התגוררה בדירת הוריה. לטענת המערער, לא ניתנה לו הזדמנות לחקור את היחידה על כך. מעבר לכך, היחידה מסתירה את הכנסות בן זוגה על אף שהם מנהלים משק בית משותף והנאמן לא דרש לחשוף נתונים אלה.

 

טענות היחידה:

 

11.היחידה עתרה להורות על דחיית הערעור. הפנתה לכך שהמערער היה מודע להליך חדלות פירעון החל מהרבעון השלישי של שנת 2020, אולם הוא לא הגיש בקשה כלשהי נתמכת באסמכתאות. היחידה הוזמנה לברור בפני הנאמן, הגישה דוחות מלאים ושיתפה פעולה עם ההליך. לטענתה היא עובדת במשרה מלאה וממצא את פוטנציאל השתכרותה, זאת בשים לב לכך שהיא ללא תעודת בגרות או תואר ונוכח המשבר במשק בעקבות התפשטות נגיף הקורונה. היא פוטרה ממקום עבודתה הקודם עקב הצמצומים ולמיטב ידיעתה מחליפה משתכר שכר נמוך משמעותית מזה ששולם לה בזמנו. היחידה הוסיפה כי בינה לבין בן זוגה הנוכחי לא מתקיים שיתוף כלכלי. מלוא הפרטים אודות מצבה הכלכלי עובר להליך חדלות פירעון, לרבות פיצויי הפיטורין שקיבלה, הועברו לידיעת הנאמן, כך גם מלוא הנתונים אודות מצבה הכלכלי הנוכחי. לתגובתה, היחידה צירפה אישור מטעם חברת הראל בדבר פיצויי הפיטורין שקיבלה והסבירה את השימוש שעשתה בכספים שקיבלה לידיה. לטענתה תכנית הפירעון שנקבעה לה הינה גבוהה מיכולתה הכלכלית ועל אף האמור לטענתה לא נפל כל פגם בהחלטה.

 

טענות הנאמן והממונה:

 

12.בעל התפקיד והממונה טענו שאין בסיס משפטי או עובדתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא ויש להורות על דחיית הערעור. הנאמן הפנה לכך שבתיק זה נערכו בדיקות מעבר לפגישת הברור שנערכה עם היחידה. לטענתו, גם לו היחידה קיבלה פיצויי פיטורים בסכום של 50,000 ₪ לפני תחילת ההליך, לא היה ביכולתו לתפוס סכום זה ולכל היותר יש לבחון את השימוש שנעשה בכספים, כאשר ההסברים שניתנו הניחו את דעתו. הממונה והנאמן הוסיפו שלא עלו בערעור ממצאים עובדתיים שונים שלא עמדו בפני בית משפט קמא ומלוא טענות ההתנגדות נבדקו על ידו ונדונו.

 

דיון והכרעה

 

13.אני דוחה את הערעור.

 

ההלכה – התערבות מצומצמת בשיקול דעתו של בית המשפט של חדלות פירעון:

 

14.שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט של חדלות פירעון הוא רחב, לנוכח מומחיותו הייחודית בתחומו ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומהעובדות שמוצגות לפניו. לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות בית המשפט של חדלות פירעון, וכך במיוחד לגבי הפטר וקביעת תכנית פירעון (ראו: רע”א 5960/21 רפאל ב.ד. ייבוא ושיווק בע”מ נ’ וייגמן (24.10.21) – פסקה 10 לפסק הדין, רע”א 1688/19 לוי נ’ הכונס הרשמי (6.3.19) – פסקה 11; רע”א 5633/18 בדראן נ’ כונס הנכסים הרשמי (16.10.2018) – פסקה 14). מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בניגוד לכלל האמור.

 

15.עיון בפסק הדין ובכלל הנתונים מביא למסקנה שבית המשפט קמא לקח בחשבון את כל השיקולים, התרשם מטענות הצדדים, וקבע תכנית פירעון מאוזנת, ההולמת את דרישות הדין, כאשר טענותיו של המערער ללא ספק שוקללו בתכנית הפירעון, שהיא למשך 60 חודשים, קרי: כשנתיים נוספות מעבר לקבוע בדין.

 

אף שדי בבחינה “ממעוף הציפור” כדי להביא למסקנה שתכנית הפירעון שאושרה אינה חריגה, תואמת למצב של יחידים בנתוניה של היחידה וסבירה על פניה, אכנס לטענותיו הפרטניות של המערער.

 

תקבולי פיצויים וגמר חשבון:

 

16.אני דוחה את טענות המערער לפיהן נושא פיצויי הפיטורין לא נבחן. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה שנושא זה נדון. המערער עצמו ציין במהלך הדיון שהיחידה סיפרה שהיא קיבלה פדיון פיצויים בסכום של 30,000 ₪ – 40,000 ₪ (עמ’ 2, שורה 7). כלומר, עניין זה גולה והיה ידוע. המערער טען ביחס לכך שהיחידה מסרה נתונים לא מדויקים ושהיא הייתה אמורה לקבל יותר מסכום זה והיה מקום להורות על בדיקה מה נעשה בסכום שהתקבל ולהביא אותו בחשבון בעת קביעת תכנית הפירעון. מצאתי לדחות טענה זו. ראשית, עיון בתיק מעלה שהנאמן ובא כוח היחידה התייחסו לנתון זה במהלך הדיון שהתקיים בבית משפט קמא וציינו שמדובר בכספי פיצויים בסכום של כ- 35,000 ₪ שהתקבלו כשבעה חודשים לפני כניסתה של היחיד להליך (עמ’ 3, שורה 5, עמ’ 3, שורה 14). כלומר, עובדה זו הייתה ידועה לפני מועד הדיון, נבדקה ונדונה. כמו כן, הנאמן ציין שהיחידה הסבירה לו איזה שימוש נעשה בכספים שהיא קיבלה (רכישת רכב ותיקונו), כך שגם סוגיה זו נבדקה ונדונה על ידו לפני מועד הדיון ואף עניין זה גולה במהלך הדיון (עמ’ 2, שורות 24 – 25). שנית, נכונה עמדת הנאמן לפיה מדובר בכספים שהתקבלו לפני פתיחת ההליך ולכן, בדיקתו מוגבלת לשימוש שנעשה בהם, וככל שהשימוש היה סביר ורגיל, כפי שהשתכנע, הכספים אינם חלק מנכסי היחידה בהליך (עמ’ 3, שורה 7 וראו הרחבה לטענה זו גם במהלך הדיון שהתקיים לפני ביום 19.7.22- עמ’ 4, שורה 13). יוצא אפוא, שטענתיו של המערער נשמעו בהרחבה בבית משפט קמא, הצדדים התייחסו לטענותיו ובית משפט קמא קיים דיון בטענות ורק לאחר מכן קבע את תכנית הפירעון. שלישית, טענותיו של המערער לא רק שנשמעו, אלא גם הביאו בסופו של דבר לשינוי בפועל של תכנית פירעון והגדלתה. רביעית, גם אם אקבל את עמדת המערער לפיה טענותיו ביחס לפיצויי הפיטורין לא נשמעו, מה שלא קרה בענייננו, הרי שבערעור שלפני היחידה הציגה אסמכתה בדבר הפיצויים שהתקבלו לידיה, לפיה היא קיבלה סכום של כ- 34,000 ₪. אסמכתה זו מאששת את טענתה במהלך הדיון שהתקיים בבית משפט קמא, לפיה קיבלה פיצויים בסכום דומה (במהלך הדיון טענה לסכום של כ- 35,000 ₪), כך שאין מדובר בנתון שהוסתר מעיני בית משפט קמא או שלא היה ידוע לאשורו. במילים אחרות, טענותיו של המערער לא חידשו או הוסיפו דבר שלא היה ידוע או שלא נדון על ידי בית משפט קמא.

 

17.בדומה לכך, הנתון ביחס לגמר חשבון (משכורת אחרונה) כפי שהוצג על ידי הנאמן בתגובתו מיום 13.6.22 (סעיף 11.3) לפיו היחידה קיבלה משכורת אחרונה ממקום עבודתה הקודם בסכום של 20,126 ₪ (משכורת חודש 11/19) אשר גילם הפרשים שהגיעו ליחידה, אף הוא אינו מעלה או מוריד מהחלטת בית משפט קמא. אין בנתון זה כדי לשנות דבר. נתון זה היה בידיעתו של הנאמן בעת קביעת תכנית הפירעון והוא נלקח בחשבון. מעבר לכך, עסקינן בסכום שהתקבל לידי היחידה עובר לפתיחת ההליך בעניינה. בדומה למה שנקבע לגבי פיצויי הפיטורין אף כאן אין דרך המוכרת בדין להורות ליחידה להחזיר סכום שהתקבל לידיה כדין כשבעה חודשים לפני כניסתה להליך. ההסבר של היחידה לפיו סכום זה שימש אותה במשך שלושת החודשים בהם לא עבדה, עת חיפשה מקום עבודה אחר, הוא סביר על פניו, ובצדק הניח את דעתו של הנאמן. כלומר, מבחינה מעשית לא ניתן להביא סכום זה בחשבון בעת קביעת תכנית הפירעון.

 

18.כך או כך, אין מדובר בטענה שלא נבדקה או לא נשקלה על ידי הנאמן. בית משפט קמא הביא גם נתון זה בחשבון לאחר ששמע וקיבל את עמדת הנאמן ולכן אין מקום להתערב בהחלטתו. לפיכך, הטענות ברכיב זה נדחות.

 

כושר השתכרות:

 

19.עיון בתיק מעלה שנושא כושר השתכרותה של היחידה נבחן על ידי הנאמן ובית משפט קמא (עמ’ 2, שורות 20 – 24). עסקינן ביחידה ללא תעודת בגרות או תעודה מקצועית כלשהי. עיון בתלושי השכר שצורפו לתיק מעלה שהיחידה עובדת במשרה מלאה ומשתכרת סכום של כ- 5,000 ₪ נטו. גם אם בעבר השתכרה סכום של כ- 8,000 ₪, הרי שטענתה לפיה כושר השתכרותה נפגע כתוצאה מהמצב במשק, נבדקה על ידי הנאמן והוא מצא ממש בטענה זו עת בחן את פוטנציאל השתכרותה. שיקול הדעת של הנאמן, שעוסק באופן רוחבי ויומיומי בתנאי השכר במשק והשתכרותם של יחידים, כמו גם שיקול דעתו של בית המשפט של חדלות פירעון שעוסק בנושא זה באופן יומיומי ומכיר מקרוב את הנתונים, הוא שיקול דעת רחב, מבוסס ידע ומקצועי, שכנגדו המערער לא הביא דבר, למעט השערות וטענות בלתי מבוססות. גם בערעור שלפניי לא הוצגו ממצאים ונתונים מהותיים שלא היו בפני בית המשפט קמא. גם טענות המערער לכך שהיחידה עובדת בחצי משרה נבדקו על ידי הנאמן ונדחו.

 

בתוך כך, אני דוחה את טענת המערער לפיה יש לכאורה טעם לפגם בכך שהיחידה משתכרת כיום פחות ולמרות זאת הגדילה הוצאותיה על ידי מעבר דירה (מבית הוריה) לדירה שכורה ותשלום שכר דירה. יש לזכור שמטרותיו של ההליך הם בין השאר להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב ולקדם את שילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים (סעיף 1 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע”ח-2018). עצם יציאת היחידה מבית הוריה, בגילה, אין בה כדי להעיד על חוסר תום לב ולא מצאתי שיש בהתנהלות זו כדי לגרוע מקופת הכינוס או מצו התשלומים שנקבע בעניינה. נושא מיצוי כושר ההשתכרות לרבות הוצאות היחידה נבחן על ידי הנאמן בעת החקירה הכלכלית שביצע ליחידה ולאחר שהגישה דוחות חודשיים שהניחו את דעתו בהתאם להוראות החוק. עוד יש לציין שצו התשלומים החודשי נגזר בהתאם לכושר ההשתכרות בהפחתת דמי המחיה.

 

גובה התכנית:

 

20.הדברים לעיל נכונים ביתר שאת לאור העובדה שתכנית הפירעון נקבעה על פני תקופה של 60 חודשים באופן החורג מהתקופה הקבועה בחוק (36 חודשים) ושעה שההחזר החודשי נקבע על סכום של 1,000 ₪ (36 תשלומים) ו- 1,250 ₪ (24 תשלומים), כאשר לפי החישוב בהתאם לנתוניה על החייבת היא צריכה הייתה לשלם תשלום חודשי בסכום של 650 ₪ (מחצית מההפרש שבין הכנסתה לבין דמי המחיה (הכנסה 5,000 ₪, דמי מחיה כ- 3,700 ₪)).

 

21.במילים אחרות: גם אם נשקלל את כל טענות המערער, מן היקב ומן הגורן, הרי טענות אלו הובאו בחשבון בצורה מעשית, ולא למותר לציין שההתרשמות בדיון לפניי כמו גם מתוך עיון בפרוטוקול בית המשפט קמא הייתה שהיחידה הסכימה לתכנית גבוהה מהתכנית המקובלת, רק כדי להגיע לידי פשרה והסכמה ולהימנע ממחלוקות מיותרות (ראו דברי הנאמן בדיון לפניי, עמ’ 4 ש’ 1 – 3), ולמרבה הצער הדבר לא הועיל.

 

חקירת היחידה על תצהירה:

 

22.לטענת המערער, בית משפט קמא מנע ממנו לחקור את היחידה על תצהירה. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 6.2.22, מעלה שטענותיו של המערער נשמעו בהרחבה. הגם שהלכה למעשה היחידה לא נחקרה, הרי שנדונו טענותיו של המערער בכל הקשור לכושר השתכרותה של היחידה, פיצויי הפיטורין שהיא קיבלה והשימוש שעשתה בכסף שהתקבל.

 

23.צודק הנאמן שהליך חדלות פירעון מתנהל תחת סדרי דין שונים מאשר הליכים אזרחיים רגילים. בהליך חדלות פירעון מי שאחראי על חקירת היחיד, בדיקתו ובדיקת מצבו הכלכלי ונכסיו, הוא הנאמן. בתיק זה בדומה לתיקים רבים אחרים, הנאמן ביצע חקירה ליחידה עובר לדיון ובדק את טענות ההתנגדות ואף השיב על טענות אלה במהלך הדיון.

 

להליך פשיטת רגל מאפיינים ייחודיים העומדים בבסיסו, בהיותו הליך קולקטיבי המנוהל באמצעות בעל תפקיד- הנאמן, על המשתמע מכך. נכסי היחיד מוקנים לנאמן המייצג את אינטרס הנושים (ראו: רע”א 8131/17 מזרחי נ’ הכשרה חברה לביטוח בע”מ (14.11.17). לפי הדין לנאמן מוקנות סמכויות ושיקול דעת רחב מתוקף תפקידו כזרועו הארוכה של בית המשפט. מטעם זה בדרך כלל בית המשפט לא יחליף את שיקול דעת הנאמן ולא ימהר להתערב באופן בו הוא מפעיל סמכויותיו אלא אם כן מצא שהנאמן סטה באופן קיצוני מחובתו למצות את התמורה הראויה ממימוש נכסי פושט הרגל או שישתכנע שהנאמן הפר את חובות תום הלב וההגינות שהוא חב בהן (ראו: ע”א 7876-17 הכונסת הרשמית נ’ עו”ד שאול קוטלר, נאמן לנכסי החייב (18.2.18); ע”א 509/00 לוי נ’ ברכה, פ”ד נה(4) 410 (2001)).

 

24.בהיותו של הליך פשיטת הרגל הליך קולקטיבי לבית המשפט מוקנה כמובן שיקול דעת רחב אף יותר משיקול הדעת המוקנה לערכאות דיוניות בהליכים אזרחיים אחרים, בכל הקשור לניהול הדיון שבפניו ובכלל זה חקירות נגדיות. על בית המשפט לשקול את נסיבות העניין, את התועלת בחקירות נוספות על פני אלו שנוהלו על ידי הנאמן ואת השאלות שעומדות על הפרק. נוסיף, שבית המשפט קמא התרשם שהתנגדותו של המערער נוגעת לרקע האישי שבינו לבין היחידה, וזו הייתה ההתרשמות גם במהלך הדיון לפניי, מתוך הטענות שהועלו, וירדו לפרטי פרטים של חייה של היחידה, ללא הצדקה ממשית. נציין כי שלושה נושים נוספים של היחידה, נושים מוסדיים, לא הביעו התנגדות לתכנית ולא העלו כל טענה.

 

25.לגופו של עניין, הנקודות שבהן המערער ביקש לחקור את היחידה היו נקודות שקיבלו הסברים או נקודות שנלקחו בחשבון בנושא תכנית הפירעון המוגדלת (כמו למשל שאלת כושר ההשתכרות), ועל כן, לא היה מקום או צורך בחקירות.

 

26.נוכח מושכלות יסוד אלו והעובדה שבית משפט קמא מצא שהנאמן מילא תפקידו נאמנה וקיבל המלצתו ובשים לב לכך שהמערער לא הניח לפני כעת תשתית ראייתית כלשהי לפיה היה בחקירת היחידה כדי לשנות ממצאיו של הנאמן ומהחלטת בית משפט קמא, מצאתי לדחות את טענות המערער ברכיב זה.

 

27.נקודה חשובה לציון היא, שהמערער הוא אחד הנושים, וליחידה נושים נוספים. בבואו של בית המשפט להחליט, כחלק משיקוליו, האם עדיפה פשרה המשקללת סיכונים וסיכויים על פני בירור שעלול להוביל ללא –כלום, בית המשפט מטבע הדברים שוקל את האינטרסים של כל הנושים. המערער הוא רק אחד מהנושים, ואין סיבה שלא לתת עדיפות לפשרה שמגלמת תכנית גבוהה יותר, על פני בירור עובדתי שבסופו של דבר לא יעלה כלום, ויהיה בעוכריהם של כל הנושים.

 

נדגים זאת כאן: כפי שהבהרנו, אין ספק שתכנית הפירעון שנקבעה היא ארוכה יותר במשכה וגבוהה יותר בצו עצמו, מהנתונים ה”יבשים” של התיק. שאיפתו של המערער להמשיך ולדוש בנתונים כאלו ואחרים אינה מציבה אותו ואת יתר הנושים ב”נקודת התחלה” של תכנית הפירעון הנוכחית, אלא פותחת מחדש את ההליך, על הסיכויים והסיכונים הגלומים בכך לכלל הנושים.

 

התוצאה המתקבלת היא, שלא רק שבית המשפט קמא רשאי היה להחליט בדבר אופן ניהול הדיון כהבנתו, אלא שחקירה נגדית לא הייתה תורמת להחלטה הסופית שהתקבלה, ששקללה היטב ומעל ומעבר את הטענות השונות שהעלה המערער.

 

סיכום

 

28.הליך פשיטת רגל מבקש לאזן בין השאיפה להשיא את קופת הכינוס לבין כבודו של היחיד כאדם, כאשר הדגש מושם במסגרת החוק על האינטרס השיקומי של היחיד. מצאתי שבעל התפקיד, הממונה ובית משפט קמא נתנו דעתם לשני חלקים אלה של המשוואה. המערער השמיע את טענותיו בהרחבה והן שוקללו בתכנית הפירעון. בין במבט כולל ובין במבט פרטני על הטענות השונות, תכנית הפירעון שנקבעה מאוזנת, סבירה והולמת את נתוני היחידה וכלל נסיבות העניין.

 

29.נוכח האמור לעיל, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות היחידה (המשיבה 1) בסכום של 2,500 בהוצאות הנאמן בסכום של 2,500 ₪ ובהוצאות הממונה בסכום של 1,000 ₪. ההוצאות ישולמו באמצעות הפיקדון שהופקד בקופת בית המשפט.

 

ניתן היום, כ”א תמוז תשפ”ב, 20 יולי 2022, בהעדר הצדדים.

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA#.Y4cu1BRBzIU

PDF

 

פסד משה אלזם נ חן סימה ברזני חדלות פירעון של גרושה גנבת 21562-04-22

By

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Translate »