Connect with us

Hi, what are you looking for?

בית המשפט

מי רוצה להעסיק נשים? השופט צבי פרנקל מחלק כסף לנשים 100,000 שח פיצוי לעובדת לינוי אקוע שהוצאה לחל”ת ללמרות שאף אחד לא ידע שהיא בהריון חודש שלישי

צבי פנקל מחלק מתנות לנשים רק כי הם נשים וממוטט עסקים
צבי פנקל מחלק מתנות לנשים רק כי הם נשים וממוטט עסקים

עדנה קרנבל מעוניינת לדעת מי רוצה להעסיק נשים?  למרבה הצער היום פשוט מסוכן להעסיק נשים כי בתי הדין לעבודה הפכו מטחנת כסף לנשים. ראו המקרה דנן עם השופט צבי פרנקל (“פרונקל”) והעובדת שהוצאה לחל”ת לינוי אקוע.  במרץ 2020 כולם הוצאו לחל”ת וגם לינוי אקוע יצאה לחל”ת וגם חתמה על טופס חל”ת.  לא אמרה לאף אחד שיש לה עובר בחודש השלישי.  זה גם לא היה רלבנטי כי כולם פחדו לבריאותם וגם התחיל סגר. לינוי החליטה לתבוע ששללו את זכויותיה כעובדת הריונית והשופט צבי פרנקל (“פרונקל”) המציא עובדה שאין לה שום ראיה שהמעסיק “ידע” שהיא בהריון ובכל זאת הוציאו אותה לחל”ת – ופסק לטובתה כ 100,000 ש”ח.

כך שופטי בית דין לעבודה מטים משפט לטובת נשים רק בגלל מינם, משנים את כל העובדות רק כדי שיפלו לתוך עילת תביעה מוכרת למרות שאין שום ראיות, והם מפילים על עסקים נטל כלכלי כבד מנשוא, שבסופו של דבר עלול למוטט עסקים ולגרום לצמצומים ולפיטורי עובדים אחרים.

כיום כל אישה שתובעת בכל עילה מופלצת זוכה במאות אלפי שקלים, בין אם היא תובעת על פוסט טראומה כי צחקו לידה על הציצי של מישהי מהטלויזיה (זה נקרא סביבה לא מאובטחת מהטרדה מינית), או שפגעו לה בשכר, או שלא נתנו לה את המשמרות שהיא רוצה.  אבל כשגבר מגיע לבית דין לעבודה, כבר בדיון הראשון צועקים עליו שיבטל את התביעה או שיחטוף הוצאות.

בתמונה:  צבי פרנקל (“פרונקל”) שופט בית דין לעבודה שהפך את בית הדין שלו לאינקוויזציה פמיניסטית

צבי פנקל מחלק מתנות לנשים רק כי הם נשים וממוטט עסקים

צבי פרנקל (“פרונקל”) מחלק מתנות לנשים רק כי הם נשים וממוטט עסקים

הנה דוגמא למה לא כדאי להעסיק נשים, כי הן תובעות על עילות מופלצות והשופטים נותנים להם פיצויים מהמעסיק ביד נדיבה.  לינוי אקוע עבדה באיזה עסק, חברה לעבודות עפר.  הקורונה התחילה ואת כל העובדים הוציאו לחל”ת.  חל”ת זה אומר שהמדינה משלמת על התקופה הזו.  כולם מבינים שזו תקופת קורונה ושאין ביזנס ואין הכנסות ורק לינוי אקוע חושבת שזו הזדמנות לסחוט את המעסיק ולהוציא בוכטה של כסף.

צבי פרנקל (“פרונקל”) השופט בתיק הזה באמת החליט שמגיע לאישה הזו בוכטה של כסף, כמעט 100,000 ש”ח רק בגלל שהיא התחילה להיכנס להריון (היתה בחודש שלישי ואף אחד לא ידע מזה).  בחברה הנתבעת בכלל לא ידעו שהיא בהריון. השופט אומר “התובעת הועסקה כחשבת כמויות בחברה לעבודות עפר ותשתיות מדצמבר 2018 ועד לחודש מרץ 2020 אז הוצאה לחל”ת. באותה תקופה היא הייתה בהריון, ובאוגוסט 2020 היא ילדה”.  עוד לדבריו מנהל העבודה אמר שהוא לא זוכר בדיוק אם ידע שהיא בהריון בזמן שהוציא את כולם לחל”ת במרץ 2020.  נתנו לה טופס יציאה לחל”ת והיא לא אמרה שום דבר על הריון.  היא חתמה על הטופס.

בדיעבד נודע לה שאחרי כמה חודשים החזירו כמה עובדים והיא התלונננה למה לא החזירו אותה והמנהל הסביר שלא רצו לפגוע בבריאות שלה.  קראנו את פסק הדין ולא ראינו בו איך השופט צבי פרנקל בכלל הגיע למסקנה שהמנהלים ידעו שהיא בהריון.  אין כל מכתב ממנה בו היא מודיעה על ההריון.  היא חתמה על טופס החל”ת, אז אין אמורים לדעת שהגברת בהריון?

זו דוגמא לשופט שממציא עובדה שלא קיימת כאילו המנהלים ידעו שהגברת בהריון והוציאו אותה לחל”ת ופגעו בזכויות שלה כאישה הריונית.  אבל באמת באותם ימים כשפרצה הקורונה, איזה עובד בכלל רצה להגיע לעבודה ולהסתכן בהדבקה בקורונה?  כולם רצו לשבת בבית ולקבלל כסך מהביטוח הלאומי – את החל”ת.

לא רק שלא ראינו שום הוכחה לממצא העובדתי הפיקטיבי שהמעסיקה ידעה שהגברת הזאת, לינוי אקוע יידעה את המעסיק על העובר הזעיר שברחמה לא ראינו איזה נזק נגרם לה.  היא קיבלה יחס כמו כל העובדים.  כולם חששו לבריאותם.  על מה מגיע לסחטנית הזו 100,000 ש”ח?  רק בגלל שהיא אישה.  ובגלל נשים כאלה ושופטים דבילים כאלה כמו צבי פרנקל מעסיקים לא ירצו להעסיק נשים.  זה פשוט לא משתלם כי די באחת כזו שתובעת, היא יכולה לרסק את כל החברה ולגרום לפיטורים של עובדים אחרים בגלל הצורך לצמצם.

ולקוראים הנפלאים של עדנה קרנבל, אם במקרה לינוי אקוע מחפשת עבודה ואתם קוראים את זה, תדאגו לא להזמין אותה לראיון עבודה.  מי שתבעה פעם אחת בגלל הרחם שלה, תתבע גם את המעסיק הבא. הפתח לה התיאבון.  היא תתבע בלי להסס.

להלן הכתבה מאתר פסק דין:

העובדת הוצאה לחל”ת ללא אישור מהממונה על חוק עבודת נשים. בית הדין לעבודה התחשב בכך שהמעסיקה הייתה מקבלת אישור לו רק הייתה מבקשת

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה של עובדת שהוצאה לחל”ת בעודה בהריון ולא הוחזרה לעבודה וחייב את המעסיקה שלה לשלם לה כ-95,000 שקל פיצויים. סגן הנשיא השופט צבי פרנקל קבע שמדובר בפיטורים ללא היתר כפי שנדרש בחוק עבודת נשים. עם זאת, בקביעת שיעור הפיצויים הוא התחשב בעובדה שמדובר היה בתקופה של אי וודאות בה עסקים רבים נסגרו, וסביר להניח שאם המעסיקה היתה פונה לממונה היא היתה מקבלת היתר לפטר את העובדת.

התובעת הועסקה כחשבת כמויות בחברה לעבודות עפר ותשתיות מדצמבר 2018 ועד לחודש מרץ 2020 אז הוצאה לחל”ת. באותה תקופה היא הייתה בהריון, ובאוגוסט 2020 היא ילדה.

בתביעה היא טענה שעם פרוץ משבר הקורונה הוצע לה לעבור לעבודה בחצי משרה וכשסירבה הוצאה לחל”ת, אף שהודיעה לפני כן לאחד ממנהליה על ההיריון.

לטענתה, עקב ההיריון חלה הגבלה על פיטוריה, כמו גם על פגיעה בהיקף משרתה, והוצאתה לחל”ת ללא היתר נעשתה בניגוד לחוק. עוד היא טענה שההודעה על הוצאתה לחל”ת כמוה כהודעת פיטורים. לכן ביקשה העובדת לקבל פיצויי פיטורים, פיצוי על אי הודעה מוקדמת, הפסדי שכר, דמי הבראה ופיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים.

הנתבעת טענה שהעובדת כלל לא פוטרה ולא הייתה כוונה לפטרה, אלא רק הוצאה לחל”ת ביחד עם עובדים נוספים בעקבות צמצום פעילות החברה בזמן הקורונה. מנהל הנתבעת הסביר כי לא החזיר את התובעת לעבודה כדי לשמור על בריאותה, ולדבריו הוא “לא זוכר בדיוק” אם ידע שהיא בהריון כשהוציא אותה לחל”ת.

היה מקבל היתר

השופט צבי פרנקל ציין שמהחומר שהוצג בפניו עולה שמנהלי הנתבעת ידעו שהתובעת בהריון ובכל זאת הוציאו אותה לחל”ת, ומדובר בפיטורים ללא היתר בניגוד לחוק.

נקבע, כי על הנתבעת לשלם לתובעת את שכרה מהיום בו הוצאה לחל”ת עד למועד הלידה, וכן עבור 60 ימים נוספים שלאחר תום חופשת הלידה, ובסך הכל מדובר בשישה וחצי חודשים.

השופט ציין כי החוק קובע שעובדת שפוטרה בניגוד לחוק תקבל פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לה במהלך התקופה המזכה, אולם לבית הדין יש שיקול דעת להפחית את סכום הפיצוי מטעמים מיוחדים.

במקרה זה קבע השופט, יש להסתפק בפיצוי שווה ערך ל-125% כיוון שמדובר בתקופה של תחילת הקורונה בה הייתה אי וודאות, עסקים רבים נסגרו ועובדים רבים הוצאו לחל”ת. כמו כן, יש להניח שאם המעסיקה היתה מבקשת היתר מהממונה להוציאה לחל”ת באותה תקופה היא הייתה מקבלת אישור.

בסופו של דבר נפסקו לתובעת 94,762 שקלים בגין הפרשי שכר ופיצוי לפי חוק עבודת נשים, הפרשי פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, וכן 3,500 שקל הוצאות ושכ”ט עורך דין.

  • ב”כ התובעת: עו”ד יקיר שקרצי

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%AA-%D7%91%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%94-%D7%9C%D7%97%D7%9C-%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%AA%D7%A4%D7%95%D7%A6%D7%94#.YOdWTOgzbIW

להלן פסק הדין

סע”ש
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
31946-10-20
23/06/2021
בפני השופט:
צבי פרנקל
– נגד –
התובעת:
ל.א.
עו”ד יקיר שקרצי
הנתבעת:
א.ת אלעוברה תשתיות בע”מ
עו”ד שפיק אבו האני
פסק דין

 

 

1.התובעת, ילידת 1988 הועסקה כחשבת כמויות אצל הנתבעת חברה לביצוע עבודות עפר ותשתיות מיום 1.12.18 ועד ליום 24.3.20. שכרה החודשי עמד על 10,000 ₪ נטו.

בחודש מרס 2020 בתחילת משבר הקורונה הוצאה התובעת לחל”ת בזמן שהייתה בהיריון, לטענתה הוצע לה לעבוד בהיקף של חצי משרה ומשסירבה הוצאה לחל”ת.

התובעת ילדה במזל טוב ביום x.x.20 ובתובענה זו עותרת לקבל פיצוי בסך כולל של 235,946 ₪:

פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך של 180,000 ₪;

פיצויי פיטורים בסך של 13,300 ₪ בהפחתת הסכומים שנצברו בקופת הפיצויים;

הפסדי שכר בגין תקופת החל”ת בסך כולל של 30,000 ₪;

חלף הודעה מוקדמת בסך של 10,000 ₪;

דמי הבראה בסך של 2,646 ₪.

 

2.הנתבעת טענה שהתובעת עם עובדים אחרים הוצאו לחל”ת בעקבות משבר הקורונה לאחר שפעילות החברה צומצמה לאור המצב. הנתבעת טענה שהיא לא פיטרה את התובעת ולא הייתה לה כוונה לפטרה וההתנהלות כלפיה הייתה הוגנת ובתום לב. הנתבעת טענה שהתובעת ביקשה לצאת לחל”ת לאחר שההנתבעת הציעה לה להפחית את היקף משרתה.

 

3.ביום 20.6.21 שמענו את התובעת, את העדה מטעמה- מנהלת החשבונות של הנתבעת וכן את מנהל הנתבעת. התובעת העידה שהיא התחילה לעבוד ביום 1.12.18 ומתחילת עבודתה לא היו לה טענות כלפי הנתבעת (עמ’ 3 שורה 27 לפרוטוקול, ועמ’ 4 שורה 20-21). היא הודיעה לנתבעת (לאחיו של מנהל הנתבעת) כבר בחודש מרס 2020 כשהיא הייתה בשבוע 12 או 13 להריונה. התובעת התייחסה למכתב ההוצאה לחל”ת מיום 15.3.20. מדובר במכתב בו הנתבעת הודיעה על הוצאה לחל”ת בשל משבר הקורונה מיום 24.3.20. מדובר במכתב סטנדרטי שנכתב בו שבשל משבר הקורונה וכדי להבטיח את מקור פרנסת העובדים, התובעת יוצאת לחל”ת. החברה תישא בדמי ביטוח הלאומי ודמי הבריאות שינוכו משכרה של התובעת עם שובה חזרה מהחופשה וככל שתקופת החל”ת תוארך הסדרת התשלום מול המוסד לביטוח לאומי תחול על העובד. בסעיף 6 למכתב נכתב: “אנו תקווה שתקופת משבר הקורונה תסתיים במהרה ובפגיעה מינימלית”. התובעת חתמה על המכתב והסבירה שלא הייתה לה אופציה כי שלחו לה את המכתב וביקשו שהיא תחתום. התובעת שוחחה בעניין החל”ת עם אנה מנהלת החשבונות וכשנשאלה מדוע לא פנתה למנהל הנתבעת השיבה שאנה אמרה לה שהיא קיבלה את ההנחיות ממנהל הנתבעת ולכן לא מצאה לנכון לפנות למנהל הנתבעת. התובעת העידה גם את גב’ אנה גבאי מנהלת החשבונות בנתבעת שהסבירה שהיא לא יכולה להגיד לעובד לצאת לחל”ת ואם היא אמרה את זה לתובעת היא אמרה לה את זה כחברה והיא לא קיבלה הנחיה להורות לתובעת לצאת לחל”ת.

 

4.מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר תאופיק אלעוברה שהעיד שהחברה קיימת 12 שנים, העסיקה עשרות עובדים. הוא אישר שבתקופת הקורונה היה קושי מסוים והנתבעת החליטה להוציא 5-6 לחל”ת וביניהם הייתה התובעת. הוא אישר שהוא הודיע לעובדים על היציאה לחל”ת (עמ’ 17 שורות 14-3 לפרוטוקול). מר אלעוברה הדגיש שהתובעת יצאה לחל”ת בידיעתו (עמ’ 17 שורה 27-24 לפרוטוקול). כשהעד נשאל האם ידע שהתובעת בהיריון בזמן שהחליט להוציא אותה לחל”ת הוא לא זוכר בדיוק, בזמן שהוציא אותה לחל”ת לא חשב על זה, לא היה צורך בה ולכן הוציא אותה לחל”ת (עמ’ 17 שורה 29 לפרוטוקול). מר אלעוברה נשאל האם הוא מכיר את חוק עבודת הנשים והוא השיב שלא אך הדגיש שהוא לא פיטר את התובעת אלא רק הוציא אותה לחל”ת. מר אלעוברה נשאל האם הוא מכיר את הטענה שהתובעת היא זו שרצתה לצאת לחל”ת (טענה שהועלתה בכתב ההגנה) והשיב שהחברה רצתה את שלום העובדים והייתה הפסקת עבודה ולכן הם החליטו להוציא את העובדים ואת התובעת לחל”ת. מר אלעוברה נשאל על פניה שנעשתה לתובעת בזמן שהייתה בחל”ת שהנתבעת ביקשה ממנה לבוא לעבוד, הוא השיב שהמחשב היה אצלה ואחד המהנדסים ביקש את המחשב כדי שאפשר יהיה להתקדם בפרוייקט. מר אלעבורה אישר שכעבור חודשיים הוא החזיר שלושה מתוך חמשת העובדים שהוצאו לחל”ת. כשנשאל מדוע לא החזיר את התובעת השיב שהבריאות שלה הייתה חשובה לו (עמ’ 19 שורה 23-24 לפרוטוקול). גם בחקירתו החוזרת הדגיש שהוא זה שהוציא את התובעת לחל”ת.

 

5.התובעת בסיכומיה טענה שמאחר שהייתה בהיריון חלה הגבלה על פיטוריה או על פגיעה בהיקף משרתה או הכנסתה. במועד הוצאתה לחל”ת ידעה הנתבעת אודות הריונה ולא פעלה כמתחייב לקבל היתר מהממונה על חוק עבודת נשים. לטענתה ההודעה על הוצאתה לחל”ת כמוה כהודעת פיטורים ולכן עתרה לקבל את מלוא הסעדים שתבעה. לטענתה היא זכאית לשכר של 12 חודשים, חלף הודעה מוקדמת, הפסדי שכר, דמי הבראה והשלמה לפיצויי פיטורים. ב”כ התובעת התייחס לצו שאפשר להוציא עובדות בהיריון לחל”ת גם בלי היתר מהממונה בתקופת הקורונה אך תוקף הצו היה במהלך חודש אפריל 2020 ולא בתקופה בה התובעת הוצאה לחל”ת. ב”כ הנתבעת טען בסיכומיו שהתובעת לא פוטרה ושעד היום היא מוזמנת לשוב לעבוד בנתבעת. לטענת הנתבעת, התובעת לא פירטה האם היא עבדה בתקופה בגינה היא תובעת שכר וממילא קיבלה דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי בגין תקופה זו בה שהתה בחל”ת. ב”כ הנתבעת טען שהנתבעת דאגה לבריאותה של התובעת, התנהגה כלפיה בתום לב ומבלי כוונה לפגוע בה ויש להביא בחשבון את המצב הבריאותי ששרר בארץ באותה תקופה בה התובעת הוצאה לחל”ת.

 

דיון והכרעה:

 

6.בפתח הדיון היום מסר ב”כ הנתבעת לב”כ התובעת המחאה על סך של 3,830 ₪ עבור דמי ההבראה (דמי הבראה שתבעה הם 2,646 ₪ כך שהנתבעת שילמה ביתר סך של 1,184 ₪ אותם יש לקזז מהסכומים שנפסוק). כמו כן הגישה הנתבעת אישור הפקדות למעסיק מהם עולה שסך הכל בקופת הראל יש לתובעת סך של 26,529 ₪ מתוכם 8,604 ₪ הם פיצויי פיטורים. ב”כ הנתבעת השיב לשאלתנו ולפיה אין לנתבעת מניעה לתת מכתב שחרור לכספים (עמ’ 24 שורה 1 לפרוטוקול).

 

7.מהחומר שהוצג בפנינו עולה שהתובעת שעבדה אצל הנתבעת כבר מחודש מרס 2018 הייתה בהיריון בחודש מרס 2020. מנהלי הנתבעת ידעו על היותה בהיריון ובכל זאת הנתבעת הוציאה את התובעת לחל”ת עם עובדים אחרים ביום 24.3.20. התובעת ילדה במזל טוב ביום 9.8.20.

סעיף 9 לחוק עבודת נשים קובע:

 

“לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות”.

 

8.האיסור על פיטורי עובדת בהריון, כעולה מנוסחו של סעיף 9 לחוק עבודת נשים הוא קטגורי, כלומר: אף אם לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד מתברר לעובדת שפוטרה, כי בעת פיטוריה היתה בהריון, פיטוריה בטלים (ראו למשל דיון מח/8-3 (ארצי) אבנר קופל – סוכנות לביטוח נ’ עדי וייס-ארלוביץ, פד”ע כ 57 (1988)).

 

9.לאור האמור, לא ניתן היה לפטר את התובעת מבלי לקבל היתר עד ל-60 יום לאחר חופשת הלידה. בנסיבות אלה על הנתבעת לשלם לתובעת את השכר מיום 25.3.20 ועד ליום 9.8.20 יום הלידה וכן 60 יום נוספים לאחר חופשת הלידה. בסה”כ התובעת זכאית לשכר בגין שישה חודשים וחצי (ארבעה חודשים וחצי מיום 25.3.20 ועד 9.8.20 וחודשיים נוספים לאחר חופשת הלידה). מששכרה של התובעת עמד על סך של 10,000 ₪, כך שהתובעת זכאית לשכר בסך של 65,000 ₪.

 

10.סעיף 13א'(ב)(1) לחוק קובע כי במקרה בו מצא בית הדין כי עובד או עובדת פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9 לחוק, “יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע”. משמע, לבית הדין מסור שיקול הדעת לקבוע את שיעור הפיצוי ואף להפחיתו, מטעמים מיוחדים.

 

11.במקרה שבפנינו שוכנענו כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים להסתפק בפיצוי שווה ערך ל-125% מהשכר בתקופה המזכה. כאמור לבית הדין יש סמכות להפחית את הסכום מ-150% הקבועים בסעיף 13א(ב)(1). במרס 2020 תחילתה של תקופת הקורונה, עסקים רבים נסגרו, עובדים רבים הוצאו לחל”ת ואף לתקופה מסוימת היה צו שאיפשר הוצאת נשים בהיריון לחל”ת מבלי לקבל את אישור הממונה. לא מן הנמנע שאם המעסיק היה פונה לממונה להוציא את התובעת לחל”ת, אותה עת, היה מתקבל האישור, אולם כאמור המעסיק לא פנה ועל כן הפיטורים מבוטלים, השתכנענו שמנהל הנתבעת פעל בתום לב ומבלי כוונה לפגוע בתובעת בשל הריונה. לאור האמור על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בתוספת של 125% ובסה”כ 81,250 ₪.

 

12.התובעת טענה שהתקופה המזכה היא שנה שלמה מיום הלידה. איננו מקבלים טיעון זה התקופה היא עד ללידה ו – 60 ימים אחרי חופשתה לידה. התובעת עתרה לתשלום הודעה מוקדמת. משהעבודה הופסקה רק לאחר התקופה המוגנת בת ה-60 ימים ומאותו מועד היא פוטרה, היא זכאית לפיצוי לדמי ההודעה מוקדמת בסך של 10,000 ₪ וכן לפיצויי פיטורים כפי שתבעה, התובעת תבעה סך של 13,300 ₪ הנתבעת לא הציגה תחשיב אחר, מהאישור שהציגה הנתבעת בקופת הפיצויים עומדים לטובת התובעת סך של 8,604 ₪ כך שעל הנתבעת להשלים פיצויי פיטורים בסך של 4,696 ₪.

 

כאמור הנתבעת שילמה במעמד הדיון היום את דמי ההבראה לתובעת ועל כן אין מקום לפסוק בגין רכיב זה. התובעת תבעה פיצוי של הפסדי שכר בגין תקופת החל”ת ועקב הפיטורים בניגוד לדין בסך של 30,000 ₪. לא מצאנו לפסוק פיצוי מעבר לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק עבודת נשים.

13.על הנתבעת לשלם לתובעת:

הפרשי שכר ופיצוי לפי חוק עבודת נשים בסך של 81,250 ₪:

הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 4,696 ₪;

דמי הודעה מוקדמת בסך של 10,000 ₪;

 

מסכום זה יש לקזז את הסכום ששילמה הנתבעת ביתר בגין דמי הבראה במעמד הדיון בסך של 1,184 ₪.

 

הנתבעת תשלם את הסכומים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום המצאת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

 

הנבתעת תעביר לתובעת מכתב שחרור לכספים הצבורים בקופת הראל בתוך שבעה ימים מהיום.

 

14.הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ובשכ”ט בא כוחה בסך כולל של 3,500 ₪ שעליה לשלם בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. בסכום ההוצאות לקחנו בחשבון את הפער בין סכום התביעה לבין הסכום אותו פסקנו.

15.משקבענו שהפיטורים עד הלידה ו- 60 יום אחרי חופשת הלידה מבוטלים, על התובעת לעדכן את המוסד לביטוח לאומי בגין השכר בו פסקנו לטובתה בגין חודשים אלה, דהיינו מיום 24.3.2020 ועד 9.8.2020 ו-60 יום נוספים לאחר חופשת הלידה כדי שהמוסד לביטוח לאומי יבחן האם יש מקום להורות לתובעת להשיב את דמי האבטלה שקיבלה בגין תקופה זו, משקבענו שהפיטורים בתקופה זו מבוטלים וכאמור פסקנו לתובעת שכר בגין תקופה זו.

 

המזכירות תשלח את פסק הדין למוסד לביטוח לאומי – כאמור בהסכמת ב”כ התובעת בדיון היום (עמ’ 23 שורות 8-7).

 

 

16.זכות ערעור כדין.

 

ניתן היום, י”ג תמוז תשפ”א, (23 יוני 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

 

 

תמונה 3 תמונה 2 תמונה 4
גב’ רחל מצרי ליבני

נציגת ציבור (עובדים)

 

צבי פרנקל, שופט

סגן נשיא

גב’ דינה כהן

נציגת ציבור (מעסיקים)

 

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%90-%D7%A0-%C2%A0%D7%90-%D7%AA-%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%94-%D7%AA%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A2-%D7%9E#.YOdO6egzbIU

2 Comments

2 Comments

  1. אבא גרוש

    יולי 8, 2021 at 7:35 pm

    לנשים חסינות מפיטורין, “נגע לי” , “עשה לי “, “אני מרגישה מאויימת”,”אלימות כלכלית” וכדו’ – כל דבר טראומה נפשית. בסיפור הזה מעסיקים כמו גברים בנישואין “פריארים לא מתים רק מתחלפים” ….

    בתקשורת המרכזית דממה, פירסום פס”ד הם שירות ציבורי לציבור גדול ומופלה של גברים. כאשר המגמות האילו רק מתגברות בעקבות גלי הפמיניזם הרדיקלי שהינם לשוויון אין קשר.

    כמו שאמרו חכמים, בשביל כוס חלב לא קונים פרה. מוסד המשפחה לא יכול להתקיים בימינו במציאות הקיימת. נשים מוזמנות להעסיק נשים ולבנק הזרע. גברים צריכים לבצע ניתוח קשירת צינורית ולתעד מגע עם נשים – עולם חדש

  2. משה (עידן אקוע)

    יולי 24, 2021 at 6:20 am

    וואו איזה כתבה הזויה מלאה בשקרים, בושה שככה בקלות אפשר לרשום לשון הרע ולנסות לקלקל שם שנבנה בשנים רבות רק בגלל שתבעה את זכויותיה על פי החוק.
    ועכשיו לעובדות על פי פסק הדין:
    1. למרות שכתוב בכותרת שהמעסיק לא ידע על הריונה, מי שיקרא את הפרוטוקולים יבין שמעסיק טען כך בהתחלה בניסיון להתחמק מאחריות, אבל לאחר שעלה על דוכן העדים הוכח מעל כל ספק שהוא ידע על כך מראש ובכל זאת בחר לפעול כפי שפעל.
    2. החברה כלל לא נפגעה במשבר הקורונה, ההפך הוא הנכון, תחום עבודות העפר והתשתיות המשיך לעבוד כרגיל ואפילו יותר.
    3. המעסיק החליט לנצל את תמימות העובדת וחולשתה ולרמוס את זכויותיה, הוציא לחלת אישה בהיריון בידיעתו ונגד רצונה ללא כל סיבה והיתר שמאשר זאת כפי שהחוק מחייב ובנוסף במהלך החל”ת ביקש עוד שתעבוד עבורו ללא כל תשלום.
    4. המעסיק טען לאורך כל הדרך שהעובדת יצאה מרצונה לחלת, דבר שהופרך לבסוף על ידי הוכחות שאילצו אותו לבסוף להודות כי לא כך היה הדבר וכי הוא בחר להוציאה לחלת עם שאר ארבעת העובדים שדרך אגב כולם חזרו לאחר תקופה קצרה חוץ ממנה.
    5. המסקנה היא שהמעסיק ניסה לרכוב על תקופת הקורונה בניסיון לחסוך כסף ולהתחמק מהדין תוך כדי שקרים של ממש.
    6. עדנה קרנבל כותבת הכתבה מפרסמת באופן קבוע כתבות ממומנות לפי דרישה וזה עוד מפורסם בריש גלי, פשוט בושה ככה לפגוע בזכויות נשים לטובת בצע כסף.
    idanakwa@gmail.com

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

Search Here:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content

You May Also Like